הגדרת רשתות למכשירים מנוהלים (Wi-Fi, ‏ Ethernet, ‏ VPN, סלולר)

אתם יכולים להוסיף אוטומטית רשתות Wi-Fi מוגדרות למכשירים ניידים ולמכשירי ChromeOS.

דרישות נוספות לרשתות Wi-Fi במכשירים ניידים:

• במכשירי Android, יש תמיכה ברשתות Wi-Fi נוספות מסוג 802.1x רק במכשירים עם Android 4.3 ואילך.
• במכשירי iOS מנוהלים, יש תמיכה בפרוטוקולים הבאים של אימות שניתנים להרחבה (EAP): פרוטוקול אימות מוגן שניתן להרחבה (PEAP), פרוטוקול אימות קל משקל שניתן להרחבה (LEAP), פרוטוקול אבטחת שכבת התעבורה (TLS) ופרוטוקול אבטחת שכבת התעבורה (TTLS) עם מנהור.

הערה: מכשיר נייד תמיד יורש את הגדרות רשת ה-Wi-Fi של המשתמש. לכן, אפשר להגדיר הגדרות רשת למכשירים ניידים רק לפי יחידה ארגונית.

הוספת רשת Wi-Fi

לפני שמתחילים: אם צריכים להגדיר מחלקה או צוות עבור ההגדרה הזאת, עוברים אל הוספת יחידה ארגונית.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת Wi-Fi. אם כבר הגדרתם רשת Wi-Fi, לוחצים על Wi-Fi הוספת Wi-Fi.
4. בקטע גישה לפלטפורמה, בוחרים את פלטפורמות המכשירים שיכולות להשתמש ברשת הזו.
5. בקטע פרטים, מזינים את הפרטים הבאים:
   1. שם – שם לרשת ה-Wi-Fi שמשמש להתייחסות אליה במסוף Admin. השם לא צריך להיות זהה למזהה של מערך השירות של הרשת (SSID).
   2. ‫SSID – ה-SSID של רשת ה-Wi-Fi. SSID הוא תלוי אותיות רישיות.
   3. (אופציונלי) אם הרשת שלכם לא משדרת את ה-SSID שלה, מסמנים את התיבה SSID זה אינו משודר.
   4. (אופציונלי) כדי לחבר מכשירים לרשת הזו באופן אוטומטי כשהיא זמינה, מסמנים את התיבה חיבור אוטומטי.
   5. סוג אבטחה – בוחרים סוג אבטחה לרשת.

      הערה:‏ WEP דינמי (802.1x) נתמך רק במכשירי ChromeOS. בטאבלטים עם Android שמשמשים במהדורת Education, אי אפשר להשתמש ב-WPA/WPA2/WPA3 Enterprise ‏ (802.1x) במהלך הגדרת הטאבלט לתלמידים, אבל אפשר להגדיר אותו באופן ידני אחרי שמצרפים את הטאבלטים.

      השלבים הבאים תלויים בסוג האבטחה שתבחרו.

6. (אופציונלי) אם בחרתם בסוג האבטחה WEP (לא מאובטח) או WPA/WPA2/WPA3, מזינים את סיסמת האבטחה של הרשת.
7. (אופציונלי) עבור WPA/WPA2/WPA3 Enterprise (802.1x) ו-Dynamic WEP (802.1x), בוחרים EAP לרשת ומגדירים את האפשרויות הבאות:
   1. ב-PEAP:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שרוצים להשתמש בו. האפשרות אוטומטי מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה Outer identity (זהות חיצונית), מזינים את זהות המשתמש שתוצג בפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתני שם משתמש.
      3. בקטע שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (נדרש ל-Android 13 ואילך, אחרת הוא אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android 13 ואילך אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת מחדל במערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ל-Android מגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Wi-Fi רק אם השם המשותף של הנושא באישור של שרת האימות או שם ה-DNS של SubjectAlternativeName תואם לאחת מהסיומות שציינתם.
   2. ‫For LEAP:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הערוץ. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
   3. ל-EAP-TLS:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הערוץ. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      2. (נדרש ל-Android 13 ואילך, אחרת הוא אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android 13 ואילך אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת מחדל במערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      3. (חובה ל-Android מגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Wi-Fi רק אם השם המשותף של הנושא באישור של שרת האימות או שם ה-DNS של SubjectAlternativeName תואם לאחת מהסיומות שציינתם.
      4. בוחרים אפשרות בשדה סוג הקצאת ההרשאות:
         • פרופיל SCEP – בוחרים את פרופיל ה-SCEP שרוצים להחיל על הרשת הזו. מידע נוסף
         • תבנית אישור – מזינים כתובת URL של רישום לקוח. מזינים ערך אחד או יותר בשדה תבנית מנפיק או תבנית נושא.
           כל ערך שאתם מציינים צריך להיות זהה לערך המתאים באישור. אם הם לא זהים, לא נעשה שימוש באישור. השרת צריך לספק את האישור עם תג ה-keygen של HTML5.
   4. ב-EAP-TTLS:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שרוצים להשתמש בו. האפשרות 'אוטומטי' מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה Outer identity (זהות חיצונית), מזינים את זהות המשתמש שתוצג בפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתני שם משתמש.
      3. בקטע שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (נדרש ל-Android 13 ואילך, אחרת הוא אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android 13 ואילך אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת מחדל במערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ל-Android מגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת ה-Wi-Fi רק אם השם המשותף של הנושא באישור של שרת האימות או שם ה-DNS של SubjectAlternativeName תואם לאחת מהסיומות שציינתם.
   5. ב-EAP-PWD:
      1. בקטע שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
8. (אופציונלי) מסמנים את התיבה אפשר להגדיר כתובת IP במכשיר (ChromeOS בלבד).
9. קובעים את ההגדרות של שרת ה-Proxy ברשת:
   1. בוחרים סוג של שרת proxy:
      • חיבור ישיר לאינטרנט – מאפשר גישה ישירה לאינטרנט לכל האתרים בלי להשתמש בשרת proxy. הערה: אין תמיכה בחיבור ישיר לאינטרנט בטאבלטים של Android שמשמשים במהדורת Education.
      • הגדרה ידנית של שרת proxy – הגדרה של שרת proxy לכל הדומיינים או כתובות ה-IP או לחלק מהם:
        1. בוחרים מצב של שרת proxy ל-HTTP. אפשר להגדיר רק את מארח SOCKS, מארח יחיד של שרת Proxy מסוג HTTP לכל הפרוטוקולים, או מארחים שונים של שרת Proxy מסוג HTTP לפרוטוקולים.
        2. לכל מארח, מזינים את כתובת ה-IP של מארח השרת ואת מספר היציאה לשימוש.
        3. כדי לעקוף את שרת ה-proxy (לא זמין לתנועה ממכשירי iOS) ולא להשתמש ב-proxy עבור דומיינים או כתובות IP מסוימים, בשדה Domains with no proxy (דומיינים ללא proxy), מזינים אותם כרשימה מופרדת בפסיקים ללא רווחים.
           אפשר להשתמש בתווים כלליים לחיפוש עם שמות דומיינים. לדוגמה, כדי להוסיף את כל הווריאציות של google.com, מזינים *google.com*.
           כדי לציין טווח כתובות IP, משתמשים בסימון CIDR, כמו 192.168.0.0/16. עם זאת, אין תמיכה בשילוב של תווים כלליים לחיפוש וסימון CIDR, כמו 192.168.1.*/24.
           כללים לעקיפת שרת proxy לפי טווח כתובות IP חלים רק על כתובות IP מילוליות בכתובות URL.
      • הגדרה אוטומטית של שרת proxy – שימוש בקובץ הגדרה אוטומטית של שרת proxy ‏(‎.pac) כדי לקבוע באיזה שרת proxy להשתמש. מזינים את כתובת ה-URL של קובץ ה-PAC.
      • פרוטוקול Web Proxy Auto-Discovery ‏ (WPAD) – מאפשר למכשירים לגלות באיזה שרת proxy להשתמש.
   2. אם אתם משתמשים ב-proxy מאומת, צריך להוסיף את כל שמות המארחים שמופיעים ברשימה הזו לרשימת ההיתרים.
      הערה: מערכת ChromeOS תומכת בשרתי proxy מאומתים רק לתעבורת נתונים בדפדפן. ‫ChromeOS לא תומך בשרתי proxy מאומתים לתנועה שלא קשורה למשתמשים או לתנועה שמגיעה מאפליקציות ל-Android או ממכונות וירטואליות.
10. (אופציונלי) בקטע 'הגדרות DNS', מבצעים את הפעולות הבאות:
    1. מוסיפים את שרתי ה-DNS הסטטיים.
       מזינים כתובת IP אחת בכל שורה. אם רוצים להשתמש בשרתי DNS מ-DHCP, יש להשאיר את השורה ריקה.
    2. הגדרת דומיינים לחיפוש מותאם אישית.
       מזינים דומיין אחד בכל שורה. כדי להשתמש בערכים מ-DHCP, צריך להשאיר את השדה ריק.
11. בשדה זיהוי פורטלים שבויים, בוחרים אפשרות:
    • זיהוי פורטלים שבויים מושבת – זו הגדרת ברירת המחדל. מערכת ChromeOS לא מזהה דפי כניסה ברשתות מנוהלות שמוגדרות במסוף Admin. המשתמשים לא יתבקשו להיכנס לרשת.
    • זיהוי פורטלים שבויים מופעל – מערכת ChromeOS מזהה דפי כניסה. המשתמשים מתבקשים להיכנס לרשת. כברירת מחדל, יש בקשה לבדיקת תקינות גם בכתובות URL מסוג HTTPS וגם מסוג HTTP. אם צריך, מסמנים את התיבה בקשה לבדיקת תקינות של האתר כשכתובת ה-URL היא מסוג HTTP בלבד.
12. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

    אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

אחרי שמוסיפים את ההגדרה, היא מופיעה בקטע Wi-Fi עם השם, ה-SSID והפלטפורמות שבהן היא מופעלת. בעמודה Enabled On (מופעל ב), ההגדרה מופעלת בפלטפורמות עם סמלים כחולים ומושבתת בפלטפורמות עם סמלים אפורים. אפשר גם להצביע על כל סמל כדי לראות את הסטטוס שלו.

הערות נוספות על הגדרת רשתות Wi-Fi

• אחרי שמגדירים רשת Wi-Fi ולפני שמשנים את הסיסמה, צריך להגדיר רשת נוספת כדי שהמשתמשים יקבלו את הגדרות ה-Wi-Fi המעודכנות במכשירים שלהם.
• יכול להיות שיעבור זמן עד שמכשירי Android יזהו רשתות מוסתרות.

לפני שמתחילים: אם צריכים להגדיר מחלקה או צוות עבור ההגדרה הזאת, עוברים אל הוספת יחידה ארגונית.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת Ethernet. אם כבר הגדרתם רשת Ethernet, לוחצים על Ethernet (אתרנט) Add Ethernet (הוספת אתרנט).
4. בקטע גישה לפלטפורמה, בוחרים את פלטפורמות המכשירים שיכולות להשתמש ברשת הזו.
5. בקטע פרטים, מזינים את הפרטים הבאים:
   1. שם – שם לרשת האתרנט שמשמש להתייחסות אליה במסוף Admin.
   2. אימות – בוחרים את שיטת האימות שרוצים להשתמש בה: ללא או ארגוני (802.1X).
6. אם בחרתם באפשרות Enterprise (802.1X), בוחרים EAP ומגדירים את האפשרויות הבאות:
   1. ב-PEAP:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שרוצים להשתמש בו. האפשרות אוטומטי מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה Outer identity (זהות חיצונית), מזינים את זהות המשתמש שתוצג בפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתני שם משתמש.
      3. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הערוץ. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (נדרש ל-Android 13 ואילך, אחרת הוא אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android 13 ואילך אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת מחדל במערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ל-Android מגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת Ethernet רק אם השם הנפוץ של הנושא באישור של שרת האימות או שם ה-DNS של הנושא החלופי תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
   2. ‫For LEAP:
      1. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הערוץ. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
   3. ל-EAP-TLS:
      1. בקטע גרסת TLS מקסימלית, בוחרים את הגרסה הכי גבוהה של פרוטוקול Transport Layer Security ‏ (TLS) שאפשר להשתמש בה לחיבורי Ethernet.
      2. בשדה שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הערוץ. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      3. (נדרש ל-Android 13 ואילך, אחרת הוא אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android 13 ואילך אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת מחדל במערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      4. (חובה ל-Android מגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת Ethernet רק אם השם הנפוץ של הנושא באישור של שרת האימות או שם ה-DNS של הנושא החלופי תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
      5. בוחרים אפשרות בשדה סוג הקצאת ההרשאות:
         • פרופיל SCEP – בוחרים את פרופיל ה-SCEP שרוצים להחיל על הרשת הזו. מידע נוסף
         • תבנית אישור – מזינים כתובת URL של רישום לקוח. מזינים ערך אחד או יותר בשדה תבנית מנפיק או תבנית נושא.
           כל ערך שאתם מציינים צריך להיות זהה לערך המתאים באישור. אם הם לא זהים, לא נעשה שימוש באישור. השרת צריך לספק את האישור עם תג ה-keygen של HTML5.
   4. ב-EAP-TTLS:
      1. (אופציונלי) בוחרים את הפרוטוקול הפנימי שרוצים להשתמש בו. האפשרות 'אוטומטי' מתאימה לרוב ההגדרות.
      2. (אופציונלי) בשדה Outer identity (זהות חיצונית), מזינים את זהות המשתמש שתוצג בפרוטוקול החיצוני של הרשת. הזהות תומכת במשתני שם משתמש.
      3. בקטע שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      4. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
      5. (נדרש ל-Android 13 ואילך, אחרת הוא אופציונלי) בוחרים רשות אישורים של השרת.
         הערה: ב-Android 13 ואילך אין תמיכה באפשרויות רשויות אישורים שמוגדרות כברירת מחדל במערכת ולא לבדוק (לא מאובטח).
      6. (חובה ל-Android מגרסה 13 ואילך, אחרת אופציונלי אבל מומלץ) בשדה סיומות אתרים מתאימות לאישור השרת, מזינים סיומת אחת או יותר.
         הערה: המכשיר מתחבר לרשת Ethernet רק אם השם הנפוץ של הנושא באישור של שרת האימות או שם ה-DNS של הנושא החלופי תואמים לאחת מהסיומות שציינתם.
   5. ב-EAP-PWD:
      1. בקטע שם משתמש, מזינים שם משתמש לניהול הרשת. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      2. (אופציונלי) מזינים סיסמה. הערך לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
7. (אופציונלי) מסמנים את התיבה אפשר להגדיר כתובת IP במכשיר (ChromeOS בלבד).
8. קובעים את ההגדרות של שרת ה-Proxy ברשת:
   1. בוחרים סוג של שרת proxy:
      • חיבור ישיר לאינטרנט – מאפשר גישה ישירה לאינטרנט לכל האתרים בלי להשתמש בשרת proxy. הערה: אין תמיכה בחיבור ישיר לאינטרנט בטאבלטים עם Android שמשמשים במהדורת Education.
      • הגדרה ידנית של שרת proxy – הגדרה של שרת proxy לכל הדומיינים או כתובות ה-IP או לחלק מהם:
        1. בוחרים מצב של שרת proxy ל-HTTP. אפשר להגדיר רק את מארח SOCKS, מארח יחיד של שרת Proxy מסוג HTTP לכל הפרוטוקולים, או מארחים שונים של שרת Proxy מסוג HTTP לפרוטוקולים.
        2. לכל מארח, מזינים את כתובת ה-IP של מארח השרת ואת מספר היציאה לשימוש.
        3. כדי לעקוף את שרת ה-proxy (לא זמין לתנועה ממכשירי iOS) ולא להשתמש ב-proxy עבור דומיינים או כתובות IP מסוימים, בשדה Domains with no proxy (דומיינים ללא proxy), מזינים אותם כרשימה מופרדת בפסיקים ללא רווחים. אפשר להשתמש בתווים כלליים לחיפוש. לדוגמה, כדי להוסיף את כל הווריאציות של google.com, מזינים *google.com*.
      • הגדרה אוטומטית של שרת proxy – שימוש בקובץ הגדרה אוטומטית של שרת proxy ‏(‎.pac) כדי לקבוע באיזה שרת proxy להשתמש. מזינים את כתובת ה-URL של קובץ ה-PAC.
      • פרוטוקול Web Proxy Auto-Discovery ‏ (WPAD) – מאפשר למכשירים לגלות באיזה שרת proxy להשתמש.
   2. אם משתמשים בשרת proxy מאומת, צריך להוסיף לרשימת ההיתרים את כל שמות המארחים שמופיעים ברשימה הזו.
      הערה: מערכת ChromeOS תומכת בשרתי proxy מאומתים רק לתעבורת נתונים בדפדפן. ‫ChromeOS לא תומך בשרתי proxy מאומתים לתנועה שלא קשורה למשתמשים או לתנועה שמגיעה מאפליקציות ל-Android או ממכונות וירטואליות.
9. (אופציונלי) בקטע 'הגדרות DNS', מבצעים את הפעולות הבאות:
   1. מוסיפים את שרתי ה-DNS הסטטיים.
      מזינים כתובת IP אחת בכל שורה. אם רוצים להשתמש בשרתי DNS מ-DHCP, יש להשאיר את השורה ריקה.
   2. הגדרת דומיינים לחיפוש מותאם אישית.
      מזינים דומיין אחד בכל שורה. כדי להשתמש בערכים מ-DHCP, צריך להשאיר את השדה ריק.
10. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

    אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

אחרי שמוסיפים את ההגדרה, היא מופיעה בקטע Ethernet עם השם, ה-SSID והפלטפורמות שבהן היא מופעלת. בעמודה Enabled On (מופעל ב), ההגדרה מופעלת בפלטפורמות עם סמלים כחולים ומושבתת בפלטפורמות עם סמלים אפורים. אפשר גם להצביע על כל סמל כדי לראות את הסטטוס שלו.

הערה: מערכת ChromeOS תומכת רק בפרופיל אחד של רשת אתרנט בגלל מגבלות ההגדרה.

מורידים את האפליקציה מחנות האינטרנט של Chrome. אפשר להתקין ולהגדיר אפליקציות VPN של צד שלישי כמו כל אפליקציית Chrome אחרת. פרטים נוספים זמינים במאמר בנושא הגדרת מדיניות Chrome לאפליקציה אחת.

למכשירי ChromeOS מנוהלים ולמכשירים אחרים שפועלים עם ChromeOS.

לפני שמתחילים: אם צריכים להגדיר מחלקה או צוות עבור ההגדרה הזאת, עוברים אל הוספת יחידה ארגונית.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת VPN.
4. בוחרים פלטפורמה כדי לאפשר גישה ל-VPN הזה.
5. מזינים את פרטי ה-VPN:
   1. שם – שם ל-VPN שמשמש להתייחסות אליו במסוף Admin.
   2. מארח מרוחק – כתובת ה-IP או שם המארח המלא של השרת שמספק גישה ל-VPN בתיבה 'מארח מרוחק'.
   3. (אופציונלי) כדי לחבר מכשירים ל-VPN הזה באופן אוטומטי, מסמנים את התיבה חיבור אוטומטי.
   4. סוג VPN – בוחרים סוג VPN.
      הערה: מסוף Admin יכול להעביר רק הגדרות מסוימות של OpenVPN. לדוגמה, הוא לא יכול לדחוף תצורות עבור רשתות OpenVPN עם אימות TLS.
   5. אם בחרתם באפשרות L2TP over IPsec with Pre-Shared Key (פרוטוקול L2TP על IPsec עם מפתח ששותף מראש):
      1. מזינים את המפתח ששותף מראש שנדרש כדי להתחבר ל-VPN. הערך הזה לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
      2. מזינים שם משתמש כדי להתחבר ל-VPN. שם המשתמש תומך במשתני שם משתמש.
      3. (אופציונלי) מזינים סיסמה. אם משתמשים במשתנה של שם משתמש, לא צריך להזין סיסמה. הערה: הערך הזה לא מוצג אחרי ששומרים את ההגדרה.
   6. אם בחרתם באפשרות OpenVPN:
      1. (אופציונלי) מזינים את היציאה שבה רוצים להשתמש כשמתחברים למארח המרוחק.
      2. בוחרים את הפרוטוקול שבו רוצים להשתמש לתנועת ה-VPN.
      3. בוחרים אילו רשויות לאפשר כשמאמתים את האישור שסופק על ידי חיבור הרשת.
         בוחרים מתוך האישורים שהועלו.
      4. אם השרת דורש אישורי לקוח, מסמנים את התיבה שימוש בכתובת URL של רישום לקוח. בוחרים אפשרות בשדה סוג הקצאת ההרשאות:
         • פרופיל SCEP – בוחרים את פרופיל ה-SCEP שרוצים להחיל על הרשת הזו. מידע נוסף
         • תבנית אישור – מזינים כתובת URL של רישום לקוח. מזינים ערך אחד או יותר בשדה תבנית מנפיק או תבנית נושא.
           כל ערך שאתם מציינים צריך להיות זהה לערך המתאים באישור. אם הם לא זהים, לא נעשה שימוש באישור. השרת צריך לספק את האישור עם תג ה-keygen של HTML5.
6. בשדה שם משתמש, מזינים את שם המשתמש ב-OpenVPN (יש תמיכה במשתני שם משתמש) או משאירים את השדה ריק כדי לדרוש פרטי כניסה אישיים של המשתמשים בכניסה.
7. בשדה סיסמה, מזינים את הסיסמה של OpenVPN או משאירים את השדה ריק כדי לדרוש פרטי כניסה אישיים של המשתמשים בכניסה.
8. קובעים את ההגדרות של שרת ה-Proxy ברשת:
   1. בוחרים סוג של שרת proxy:
      • חיבור ישיר לאינטרנט – מאפשר גישה ישירה לאינטרנט לכל האתרים בלי להשתמש בשרת proxy.
      • הגדרה ידנית של שרת proxy – הגדרה של שרת proxy לכל הדומיינים או כתובות ה-IP או לחלק מהם:
        1. בוחרים מצב של שרת proxy ל-HTTP. אפשר להגדיר רק את מארח SOCKS, מארח יחיד של שרת Proxy מסוג HTTP לכל הפרוטוקולים, או מארחים שונים של שרת Proxy מסוג HTTP לפרוטוקולים.
        2. לכל מארח, מזינים את כתובת ה-IP של מארח השרת ואת מספר היציאה לשימוש.
        3. כדי לעקוף את שרת ה-proxy (לא זמין לתנועה ממכשירי iOS) ולא להשתמש ב-proxy עבור דומיינים או כתובות IP מסוימים, בשדה 'דומיינים ללא proxy' מזינים אותם כרשימה מופרדת בפסיקים ללא רווחים. אפשר להשתמש בתווים כלליים לחיפוש. לדוגמה, כדי להוסיף את כל הווריאציות של google.com, מזינים *google.com*.
      • הגדרה אוטומטית של שרת proxy – שימוש בקובץ הגדרה אוטומטית של שרת proxy ‏(‎.pac) כדי לקבוע באיזה שרת proxy להשתמש. מזינים את כתובת ה-URL של קובץ ה-PAC.
      • פרוטוקול Web Proxy Auto-Discovery ‏ (WPAD) – מאפשר למכשירים לגלות באיזה שרת proxy להשתמש.
9. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

   אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

אחרי שמוסיפים את ההגדרה, היא מופיעה בקטע VPN עם השם, ה-SSID והפלטפורמות שבהן היא מופעלת. בעמודה Enabled On (מופעל ב), ההגדרה מופעלת בפלטפורמות עם סמלים כחולים ומושבתת בפלטפורמות עם סמלים אפורים. אפשר גם להצביע על כל סמל כדי לראות את הסטטוס שלו.

למכשירים עם ChromeOS בגרסה 101 ומעלה.

משתמשים יכולים להשתמש ב-eSIM במכשירי ChromeOS במקום בכרטיס SIM פיזי.

לפני שמתחילים

• כדי להחיל את ההגדרה על משתמשים מסוימים, צריך לשייך את החשבונות שלהם ליחידה ארגונית.
• רישום של מכשירי ChromeOS
• קונים חבילות גלישה ל-eSIM מספק הסלולר.
• צריך לפנות לספק הסלולר ולבקש את כתובת ה-URL להפעלה שצריך להזין במסוף Admin במהלך ההגדרה. אם צריך או אם הם מבקשים, מורידים רשימה של מכשירי ChromeOS ושולחים אותה אליהם. קובץ ה-CSV שתורידו יכלול את פרטי ה-MEID/IMEI וה-EID שהספק שלכם צריך. פרטים נוספים מופיעים במאמר בנושא צפייה בפרטים של מכשיר ChromeOS.
• ‫eSIM נתמך במכשירי ChromeOS שמבוססים על פלטפורמת Qualcomm 7C או GL-850, בתנאי שיצרן הציוד המקורי (OEM) מספק כרטיס eSIM מפלסטיק נפרד במשבצת ה-SIM.

איך

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על יצירת רשת סלולרית.
4. בקטע Platform access, מסמנים את התיבה Enabled לצד Chromebooks (by device).
   • אם תבטלו את הסימון של התיבה 'מופעל' בשלב מאוחר יותר, רשתות קיימות שמשויכות להגדרה הזו יהפכו ללא מנוהלות. משתמשים באפשרות 'איפוס eSIM' כדי להסיר פרופילים של eSIM מהמכשירים באופן סופי. מידע נוסף על פרטי מכשיר ChromeOS
5. בקטע פרטים, מזינים את הפרטים הבאים:
   • שם: שם לרשת הסלולרית שמשמש להפניה אליה במסוף Admin.
   • בוחרים באחת מהאפשרויות הבאות:
     • כתובת ה-URL של SMDP+‎: קוד ההפעלה של ה-eSIM, כתובת ה-URL של SMDP+‎, שישמשו להפעלת פרופיל ה-eSIM של המכשיר. צריך להשתמש בפורמט: LPA:1$SMDP_SERVER_ADDRESS$OPTIONAL_MATCHING_ID
     • כתובת ה-URL של SMDS: קוד ההפעלה של ה-eSIM, כתובת ה-URL של SMDS, שישמשו להפעלת פרופיל eSIM במכשיר. צריך להשתמש בפורמט: LPA:1$SMDS_SERVER_ADDRESS$
6. לוחצים על שמירה.

כדאי לדעת: אחרי ששומרים את הרשת, אי אפשר לשנות את SM-DP+‎ ל-SM-DS או להיפך, ואי אפשר לשנות את קוד ההפעלה.

מדיניות SMDP+URL משמשת רק להפעלה ולא מזהה את פרופיל הסלולר עצמו. אחרי שמפעילים ומגדירים פרופיל eSIM במכשיר, הדרך היחידה להסיר את הפרופיל היא לאפס את ה-eSIM. מידע נוסף על פרטי מכשיר ChromeOS

במכשירי Chrome ובמכשירי Android, אפשר להגדיר שהמכשיר ינסה להתחבר באופן אוטומטי לרשת מאובטחת באמצעות שם משתמש או פרטי זהות שצוינו במדיניות. לדוגמה, אפשר לציין שימוש בשם המשתמש או בכתובת האימייל המלאה של משתמש שמחובר לחשבון, כך שהמשתמשים יצטרכו לספק רק את הסיסמה שלהם כדי לעבור אימות.

כדי להשתמש בתכונה הזו במכשירי ChromeOS, צריך לציין אחת מהמשתנים הבאים בתיבות שם המשתמש או הזהות החיצונית במהלך ההגדרה של Enterprise ‏ (802.1x), ‏ WPA/WPA2/WPA3 Enterprise ‏ (802.1x), ‏ WEP דינמי ‏ (802.1x) או VPN.

במהלך הגדרת 802.1x במכשירים עם ChromeOS, אם מצוין המשתנה ${PASSWORD}, הסיסמה הנוכחית של המשתמש לכניסה משמשת לכניסה. אחרת, המשתמשים מתבקשים להזין את הסיסמה שלהם כדי להיכנס לחשבון.

מזינים את הטקסט של המשתנה בדיוק כמו שהוא מופיע בעמודה Variable בטבלה שלמטה. לדוגמה, מזינים ${LOGIN_ID} כדי שהמערכת תחליף את המשתנה הזה בערך שלו, jsmith.

שימו לב:

• ‫${CERT_SAN_EMAIL} ו-${CERT_SAN_UPN} קוראים רק את X509v3 Subject Alternate Name מהאישור. באופן ספציפי, הם לא קוראים שדות מהשדה Subject Name (שם הנושא).
• אם חסרים בשדה של אישור הלקוח השדות שצוינו להחלפה, לא מתבצעת החלפה והמשתנה של המחרוזת המילולית נשאר בשדה הזהות.
• החלפה מבוססת-אישור פועלת רק ב-Wi-Fi. היא לא פועלת ב-VPN.
• ב-Chrome מגרסה 68 ואילך, החיבור והאימות האוטומטיים באמצעות המשתנה ${PASSWORD} פועלים בכל המכשירים. ב-Chrome 66 ו-67, התכונה פועלת רק במכשירים רשומים.

אתם יכולים להגדיר את מכשירי ChromeOS או מכשירים אחרים שפועלים עם ChromeOS כך שיתחברו לרשת באופן אוטומטי. כשמפעילים את האפשרות הזו, מכשירי ChromeOS יכולים להתחבר אוטומטית רק לרשתות Wi-Fi שהגדרתם לארגון.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט מכשירים רשתות.

   מעבר ל"רשתות"

   נדרשת הרשאת אדמין להגדרות של מכשיר משותף.

2. (אופציונלי) כדי להחיל את ההגדרה רק על מחלקה או על צוות, בצד, בוחרים יחידה ארגונית.
3. לוחצים על הגדרות כלליות חיבור אוטומטי.
4. מסמנים את התיבה מתן הרשאה להתחברות אוטומטית רק לרשתות מנוהלות.
5. לוחצים על שמירה. לחלופין, אפשר ללחוץ על שינוי מברירת המחדל לגבי יחידה ארגונית מסוימת.

   אם מאוחר יותר רוצים לשחזר את הערך שעבר בירושה, לוחצים על ירושה.

הערה: גם כשההגדרה הזו מופעלת, המשתמשים עדיין יכולים לחבר את מכשירי ChromeOS לרשת לא מנוהלת באופן ידני על ידי חיבור כבל Ethernet למכשיר. כשמחברים כבל אתרנט, המכשיר מתחבר אוטומטית לרשת הזמינה, בלי קשר לשאלה אם המשתמש מחובר לפרופיל מנוהל או לא.

איך פועל החיבור האוטומטי לרשתות EAP-TLS במכשירים עם Chrome 40 ואילך

אם מתחברים ל-EAP-TLS (רשת עם אישור לקוח) במכשירי ChromeOS עם Chrome 40 ואילך, מכשירי ChromeOS מבצעים את הפעולות הבאות:

• התחברות אוטומטית ל-EAP-TLS (רשת עם אישורי לקוח) אחרי התקנת אישורי לקוח על ידי תוסף.
• אחרי ההתחברות הראשונה (גם בפרופיל זמני), אם יש אישור מכשיר ורשת EAP-TLS, המערכת שוב תעבור אוטומטית לרשת שמגובה באישור.
• אם הוגדרה רשת מנוהלת כלשהי בכל המכשיר במסוף Admin (לא בהכרח רשת שמגובה על ידי אישור), הרשת המנוהלת עם האבטחה 'הכי גבוהה' מתחברת אוטומטית במסך הכניסה.

איך פועל החיבור האוטומטי לרשתות שאינן EAP-TLS במכשירים עם Chrome 40 ואילך

ברשת 802.1X שאינה EAP-TLS ושמשויכים אליה פרטי כניסה ייחודיים לכל משתמש, כל משתמש צריך להתחבר לרשת 802.1X באופן ידני בפעם הראשונה שהוא נכנס לחשבון במכשיר. ההגדרה הידנית הזו נדרשת גם אם מפעילים את הגדרת החיבור האוטומטי ומגדירים את פרטי הכניסה באמצעות משתנים. אחרי שהמשתמש מתחבר באופן ידני בפעם הראשונה, פרטי הכניסה נשמרים בפרופיל שלו במכשיר. בכניסות עתידיות, הם יתחברו אוטומטית לרשת.

המאמר הזה רלוונטי ל-Chrome בגרסה 72 ואילך.

אם מפעילים את החיבור האוטומטי ויש כמה רשתות זמינות, מכשיר ChromeOS בוחר רשת על סמך סדר העדיפויות הבא: אם כמה רשתות עומדות בתנאי של כלל מסוים, המכשיר יבחר את הכלל הבא ברשימה.

1. טכנולוגיה – המכשירים מעדיפים רשתות אתרנט על פני Wi-Fi, ו-Wi-Fi על פני רשתות סלולריות.
2. העדפת רשת – המכשירים מתחברים לרשת ה-Wi-Fi המועדפת שהוגדרה על ידי המשתמש. פרטים נוספים מופיעים במאמר בנושא ניהול רשתות Wi-Fi > העדפת רשת.
3. מנוהל – במכשירים מועדפות רשתות מנוהלות שהוגדרו באמצעות מדיניות, על פני רשתות לא מנוהלות עם הגדרות משתמש/מכשיר.
4. רמת אבטחה – מכשירים מעדיפים רשתות שמאובטחות באמצעות TLS על פני רשתות שמאובטחות באמצעות PSK. המכשירים בוחרים רשתות פתוחות רק אם אין רשתות TLS או PSK זמינות.
5. רשתות שהוגדרו על ידי המשתמש מקבלות עדיפות על פני רשתות שהוגדרו במכשיר.