2. איך מאפשרים למשתמשים ביומן לראות את הזמינות ב-Exchange

לפני שמתחילים

מוודאים שלכל משתמש ב-Exchange:

1. יש לו חשבון Exchange עם תיבת דואר משויכת.
2. אין לו חשבון Google אישי שמשתמש בשם הדומיין של הארגון שלכם, כי זה עלול ליצור חשבון שמתנגש עם החשבון הארגוני. כדי לפתור בעיות שקשורות לחשבונות בעלי מאפיינים זהים לחשבון פעיל, אפשר לעבור אל הוספת משתמשים עם חשבונות לא מנוהלים.
3. אין להם חשבון Google Workspace או שיש להם חשבון Google Workspace שבו יומן Google מושבת.

הפעלת חיפושים של פרטי אירועים מלאים

צריך להגדיר את רמת החשיפה של היומן של כל משתמש לפרטים מוגבלים (ברירת המחדל היא זמינות בלבד).

1. אם רוצים להגדיר את רמת החשיפה לתיבת דואר ספציפית, מזינים את הפקודה הבאה ב-Exchange PowerShell:

   Set-MailboxFolderPermission -Identity (Mailbox Folder Id Parameter:\Calendar) -User Default -AccessRights LimitedDetails

2. כדי להגדיר את החשיפה לכל תיבות הדואר, מזינים את הפקודה הבאה:

   ForEach ($Mailbox in @(Get-Mailbox -ResultSize Unlimited)) {Set-MailboxFolderPermission –Identity (Mailbox Folder Id Parameter:\Calendar) –User Default –AccessRights LimitedDetails}

אם אתם משתמשים ב-Exchange Online (‏Microsoft 365), כנראה שלא תצטרכו לבצע שינויים. כברירת מחדל, Exchange Online יכול לקבל חיבורים מהאינטרנט.

1. ביציאה 443, מפעילים קישוריות נכנסת לאינטרנט כדי שיומן Google יוכל להגיע לשרת Exchange. בשלב הזה צריך אישור SSL תקף שהונפק על ידי רשות אישורי בסיס מהימנה באינטרנט הציבורי. במאמרי העזרה של מיקרוסופט אפשר לקרוא פרטים נוספים על אישורים לשרתי Exchange.
2. אם אתם חוסמים תנועה חיצונית נכנסת ברשת, אתם צריכים להוסיף את טווחי הכתובות הבאים לרשימת ההיתרים כדי לאפשר בקשות משיתוף וסנכרון יומנים:
   • ‫IPv4 – מוסיפים את 74.125.88.0/27 לרשימת ההיתרים
   • ‫IPv6 – מוסיפים את בלוקי כתובות ה-IP הבאים לרשימת ההיתרים:
     • 2001:4860:4::/64
     • 2404:6800:4::/64
     • 2607:f8b0:4::/64
     • 2800:3f0:4::/64
     • 2a00:1450:4::/64
     • 2c0f:fb50:4::/64

יומן Google משתמש בחשבונות עם הרשאות העברה של Exchange כדי לבצע אימות מול שרת Exchange כשמתבצע חיפוש של פרטי זמינות. כדי שאירוע ב-Exchange יהיה גלוי למשתמשי יומן Google, הוא צריך להיות גלוי לחשבונות עם הרשאות העברה. אם יש לכם חשבון קיים שאתם משתמשים בו לחיפושי זמינות בכל הארגון מיערות לא מהימנים, אתם יכולים להשתמש בו שוב.

כדי ליצור חשבונות תפקיד ב-Exchange:

1. מגדירים את סוג הנמען ב-Exchange כחשבון תיבת דואר של משתמש.
2. אם יוצרים כמה חשבונות עם תפקידים, כדאי להשתמש באותה סיסמה לכל חשבון.
3. אם אתם משתמשים באימות בסיסי ל-Exchange, מומלץ להשבית את תוקף הסיסמה של חשבון התפקיד כדי למנוע שיבושים בשירות.

במאמרי העזרה של מיקרוסופט אפשר לקרוא פרטים נוספים על יצירה של תיבות דואר למשתמשים בשרת Exchange ועל סוגי נמענים ב-Exchange.

צריך לבצע את השלב הזה אם משתמשים ב-Exchange Online (‏Microsoft 365). אם אתם משתמשים בגרסאות אחרות של Exchange, דלגו לשלב 6.

התחברות באמצעות Graph API (מומלץ)

השלבים האלה מיועדים ל-Graph API. הוראות להגדרת EWS (גרסה מדור קודם)

1. רושמים את Calendar Interop בפלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט.

   פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה.

2. כשרושמים את האפליקציה, משאירים את הערכים של סוגי החשבונות הנתמכים ושל מזהה ה-URI להפניה אוטומטית בהגדרות ברירת המחדל.
3. חשוב לשים לב למזהה האפליקציה (הלקוח) ולמזהה הספרייה (הדייר), כי תצטרכו אותם בהמשך כדי להגדיר חיבור ל-Graph API ב-Google Workspace.
4. לוחצים על Certificates & secrets (אישורים וסודות) Client secrets (סודות לקוח) New client secret (סוד לקוח חדש).
5. מזינים תיאור, ואם צריך, מעדכנים את תאריך התפוגה. אם הסוד של הלקוח יפוג, חיפושי הזמינות ביומן מ-Google Calendar ל-Exchange Online יפסיקו לפעול. כדי למנוע את התרחיש הזה, צריך להגדיר מחדש את סוד הלקוח באופן תקופתי.
6. לוחצים על Add כדי ליצור סוד לקוח לאפליקציה. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא הוספה וניהול של פרטי כניסה לאפליקציות ב-Microsoft Entra ID.
7. חשוב לשים לב לערך של הסוד של הלקוח בעמודה Value, כי תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר חיבור ל-Graph API ב-Google Workspace. הערך לא זמין אחרי שיוצאים מהדף הזה.
8. לוחצים על API permissions (הרשאות API) Add a permission (הוספת הרשאה) Microsoft Graph.
9. בוחרים את הרשאות האפליקציה ומוסיפים:
   • Calendars.ReadBasic.All – לזמינות של משתמשים
   • Place.Read.All – לניהול חדרים ב-Exchange Online
10. לוחצים על Grant admin consent (מתן הסכמת אדמין).

מיקרוסופט תפסיק את התמיכה בשלבים האלה ב-1 באוקטובר 2026. במקום זאת, מומלץ להשתמש ב-Graph API.

שלב 1: הגדרת פלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט

1. רושמים את Calendar Interop בפלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט.

   פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה.

   כשרושמים את האפליקציה, משאירים את הערכים של Supported account types ו-Redirect URI בהגדרות ברירת המחדל.
2. חשוב לשים לב למזהה האפליקציה (הלקוח), כי תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר אימות OAuth 2.0 ב-Workspace. הערך לא זמין אחרי שיוצאים מהדף הזה.
3. מזינים סוד לקוח כדי להגדיר את פרטי הכניסה של האפליקציה. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה ב-Microsoft Entra ID.

   אם הסוד של הלקוח יפוג, חיפושי זמינות ביומן מיומן Google ל-Exchange Online יפסיקו לפעול. כדי למנוע את התרחיש הזה, צריך להגדיר מחדש את סוד הלקוח באופן תקופתי.

4. לוחצים על API permissions (הרשאות API) APIs my organization uses (ממשקי API שהארגון שלי משתמש בהם), מזינים בתיבת החיפוש Office 365 Exchange Online ולוחצים על Enter.
5. לוחצים על Office 365 Exchange Online Application permissions (הרשאות לאפליקציה) ומסמנים את התיבה full_access_as_app (גישה מלאה כאפליקציה). פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא הוספת הרשאות לגישה לממשק ה-API של האינטרנט.

   טיפ: אפשר להגביל את ההרשאות לתיבות דואר ספציפיות. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא בקרת גישה מבוססת-תפקידים לאפליקציות ב-Exchange Online.

6. לוחצים על Grant admin consent (מתן הסכמת אדמין).

שלב 2: איתור ושמירה של נקודת הקצה של אסימון OAuth 2.0 (גרסה 2)

1. פועלים לפי השלבים במאמר של מיקרוסופט בנושא מימוש קוד לקבלת אסימון גישה.

   נקודת הקצה נראית כך: https://login.microsoftonline.com/tenant/oauth2/v2.0/token, כאשר tenant הוא שם הדומיין הידידותי של דייר Entra ID או ה-GUID של הדייר.

2. מתעדים את נקודת הקצה של אסימון OAuth 2.0.

   תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר אימות OAuth 2.0 ב-Workspace.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט אפליקציות Google Workspace יומן.

   ליומן

   כדי לעשות את זה צריך את הרשאת האדמין יומן.

2. לוחצים על ניהול שיתוף וסנכרון יומנים.
3. לוחצים על סמל העריכה כדי לפתוח את הקטע הזמינות ב-Exchange כחלק מיומן Google.
4. מסמנים את התיבה יומן Google יכול להציג את הזמינות של משתמשי Exchange.
5. לוחצים על הוספה של נקודת קצה ב-Exchange.
6. לוחצים על סוג נקודת הקצה:
   • אם אתם משתמשים ב-Exchange Online (Microsoft 365), בוחרים באפשרות Microsoft 365 (Graph API) ומזינים את הערכים בשדות הבאים:
     • שם דומיין של Exchange – דומיין נתמך לנקודת הקצה הזו. אם משאירים את השדה ריק, זו תהיה נקודת הקצה שמוגדרת כברירת מחדל.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט: username1@example.com. מומלץ להגדיר כמה חשבונות תפקיד.

       אם אתם משתמשים ביותר מחשבון עם הרשאות העברה, צריך להפריד בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להשתמש ב-10 חשבונות תפקיד לכל היותר, במיוחד אם רוצים לשלוח שאילתות לגבי חדרים מ-Microsoft.

     • מזהה הדייר – המזהה של ספריית Microsoft 365 (הדייר) שרשמתם בשלב 4.
     • מזהה האפליקציה (הלקוח) – מזהה האפליקציה שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה בשלב 4.
     • סוד לקוח – הערך של סוד הלקוח שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה בשלב 4.
   • אם אתם לא משתמשים ב-Exchange Online (Microsoft 365), בוחרים באפשרות Exchange Server on-premises ומזינים את השדות הבאים:
     • כתובת ה-URL של שירותי האינטרנט של Exchange‏ (EWS) – כתובת ה-URL של נקודת הקצה (endpoint) של שרת ברירת המחדל של שירותי האינטרנט של Exchange‏ (EWS) שמשויכת לשרת Exchange.

       פרטים נוספים זמינים בקטע איך למצוא את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS (בדף הזה).

     • שם דומיין של Exchange – דומיין נתמך לנקודת הקצה הזו. אם משאירים את השדה ריק, זו תהיה נקודת הקצה שמוגדרת כברירת מחדל.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט username1@example.com.

       אם אתם משתמשים ביותר מחשבון עם הרשאות העברה, צריך להפריד בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להגדיר כמה חשבונות עם תפקידים.

     • סיסמה – הסיסמה של החשבון או החשבונות עם תפקיד Exchange.
   • אם משתמשים ב-EWS כדי להתחבר ל-Exchange Online, בוחרים באפשרות Microsoft 365 (Legacy EWS) ומזינים את השדות הבאים:

     מיקרוסופט תוציא את התכונה הזו משימוש ב-1 באוקטובר 2026.

     • כתובת ה-URL של שירותי האינטרנט של Exchange – כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת ה-EWS שמשויכת לשרת ה-Exchange.

       פרטים נוספים זמינים בקטע איך למצוא את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS (בדף הזה).

     • שם דומיין ב-Exchange – דומיין נתמך לנקודת הקצה הזו. אם רוצים שנקודת הקצה תהיה נקודת ברירת המחדל, משאירים את השדה הזה ריק.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט username1@example.com.

       אם אתם משתמשים ביותר מחשבון עם הרשאות העברה, צריך להפריד בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להגדיר כמה חשבונות עם תפקידים.

     • כתובת ה-URL של נקודת הקצה של הטוקן – כתובת ה-URL של נקודת הקצה של הטוקן OAuth 2.0 מדייר Entra ID. פרטים נוספים זמינים במאמר בנושא התחברות באמצעות EWS (גרסה קודמת).
     • מזהה האפליקציה (הלקוח) – מזהה האפליקציה שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה.
     • סוד לקוח – הערך של סוד הלקוח שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה.
7. לוחצים על הוספה.
8. (אופציונלי) כדי להוסיף עוד נקודות קצה ב-Exchange, לוחצים על הוספה של נקודת קצה ב-Exchange וחוזרים על שלבים 6-7 לכל נקודת קצה שרוצים להוסיף.

   לכל נקודת קצה חדשה צריך להיות דומיין ייחודי שלא נמצא בשימוש כבר על ידי נקודת קצה שנוספה בעבר (לדוגמה, אם לארגון שלכם יש כמה חברות בנות או אם אתם רוצים לשתף את הזמינות ביומן עם שותפים חיצוניים מהימנים).

   אפשר להגדיר רק נקודת קצה אחת של Exchange כברירת מחדל.

9. (אופציונלי) כדי לראות את פרטי האירוע (שם, מיקום וכו') מ-Exchange ומיומן Google, מסמנים את התיבה הצגת פרטי האירוע. אחרת, לא מסמנים את התיבה.
10. לוחצים על שמירה.

איך מוצאים את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS

כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS זהה לכתובת ה-URL של שרת Exchange שבו יצרתם את החשבונות עם הרשאות העברה.

דוגמאות:

• ‫https://Exchange server hostname/ews/exchange.asmx (שרת EWS)
• ‫https://outlook.office365.com/ews/exchange.asmx (Exchange Online)

כדי לאמת את כתובת ה-URL של שרת Exchange מקומי, פותחים את Exchange PowerShell ומזינים את הפקודה הבאה:

Get-WebServicesVirtualDirectory | Select name, *url* | fl

אם התוצאה מחזירה כמה כתובות URL, משתמשים בתוצאה של ExternalUrl.

אם יש לכם כמה שרתי Exchange באותו דומיין (לדוגמה, אם אתם משתמשים בסביבה היברידית של Exchange) ואתם רוצים לראות את הזמינות של משתמשי Exchange בכל הסביבה שלכם, ודאו שכתובת ה-URL היא משרת שיכול לגשת לזמינות של כל משתמשי Exchange.