2. איך מאפשרים למשתמשים ביומן לראות את הזמינות ב-Exchange

לפני שמתחילים

צריך לוודא שכל משתמש ב-Exchange:

1. יש לו חשבון Exchange עם תיבת דואר משויכת.
2. אין לו חשבון Google אישי עם שם הדומיין של הארגון, כי זה יכול ליצור חשבון עם פרטים זהים. כדי לפתור בעיות שקשורות לחשבונות בעלי מאפיינים זהים לחשבון פעיל, אפשר לעבור למאמר בנושא הוספת משתמשים עם חשבונות לא מנוהלים.
3. אין לו חשבון Google Workspace או שיש לו חשבון Google Workspace אבל יומן Google מושבת.

איך מאפשרים חיפוש של כל פרטי האירועים

צריך להגדיר את הרשאות הגישה של כל משתמש ליומן לפרטים מוגבלים (הרשאת הגישה שמוגדרת כברירת מחדל היא זמינות בלבד).

1. אם רוצים להגדיר את החשיפה של תיבת דואר ספציפית, מזינים את הפקודה הבאה ב-Exchange PowerShell:

   Set-MailboxFolderPermission -Identity (Mailbox Folder Id Parameter:\Calendar) -User Default -AccessRights LimitedDetails

2. אם רוצים להגדיר את החשיפה לכל תיבות הדואר, מזינים את הפקודה הבאה:

   ForEach ($Mailbox in @(Get-Mailbox -ResultSize Unlimited)) {Set-MailboxFolderPermission –Identity (Mailbox Folder Id Parameter:\Calendar) –User Default –AccessRights LimitedDetails}

אם אתם משתמשים ב-Exchange Online (‏Microsoft 365), כנראה שאתם לא צריכים לבצע שינויים. כברירת מחדל, Exchange Online יכול לקבל חיבורים מהאינטרנט.

1. ביציאה 443, מפעילים קישוריות נכנסת לאינטרנט כדי שיומן Google יוכל להגיע לשרת Exchange. בשלב הזה צריך אישור SSL תקין שהונפק על ידי רשות אישורי בסיס ציבורית ומהימנה באינטרנט. במאמרי העזרה של מיקרוסופט אפשר לקרוא פרטים נוספים על אישורים לשרתי Exchange.
2. אם אתם חוסמים תנועה נכנסת ברשת, הוסיפו את טווחי הכתובות הבאים לרשימת ההיתרים כדי לאפשר בקשות משיתוף וסנכרון יומנים:
   • ‫IPv4 – מוסיפים את 74.125.88.0/27 לרשימת ההיתרים
   • ‫IPv6 – מוסיפים את בלוקי ה-IP הבאים לרשימת ההיתרים:
     • 2001:4860:4::/64
     • 2404:6800:4::/64
     • 2607:f8b0:4::/64
     • 2800:3f0:4::/64
     • 2a00:1450:4::/64
     • 2c0f:fb50:4::/64

יומן Google משתמש בחשבונות עם הרשאות העברה ב-Exchange כדי לאמת את הזהות שלכם מול שרת Exchange כשהוא מחפש פרטי זמינות. כדי שמשתמשי יומן Google יוכלו לראות אירוע ב-Exchange, הוא צריך להיות גלוי לחשבונות עם הרשאות העברה. אם יש לכם חשבון קיים שאתם משתמשים בו לחיפושי זמינות ברמת הארגון מיערות לא מהימנים, אתם יכולים להשתמש בו שוב.

כדי ליצור חשבונות עם הרשאות העברה ב-Exchange:

1. מגדירים את סוג הנמען ב-Exchange כחשבון תיבת דואר של משתמש.
2. אם אתם יוצרים כמה חשבונות תפקיד, השתמשו באותה סיסמה לכל חשבון.
3. אם אתם משתמשים באימות בסיסי ב-Exchange, מומלץ להשבית את תפוגת התוקף של הסיסמה בחשבון התפקיד כדי למנוע שיבושים בשירות.

במאמרי העזרה של מיקרוסופט אפשר לקרוא מידע נוסף על יצירת תיבות דואר של משתמשים בשרת Exchange ועל סוגי הנמענים ב-Exchange.

צריך לבצע את השלב הזה אם משתמשים ב-Exchange Online (‏Microsoft 365). אם אתם משתמשים בגרסאות אחרות של Exchange, דלגו לשלב 6.

קישור באמצעות Graph API (מומלץ)

השלבים האלה רלוונטיים ל-Graph API. לשלבים להגדרה ב-EWS (דור קודם)

1. רושמים את המערכת לעבודה משותפת עם יומן Google בפלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט.

   פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה.

2. כשרושמים את האפליקציה, משאירים את הערכים של Supported account types ו-Redirect URI בהגדרות ברירת המחדל שלהם.
3. שימו לב למזהה האפליקציה (הלקוח) ולמזהה הספרייה (הדייר), כי תצטרכו אותם בהמשך כדי להגדיר חיבור ל-Graph API ב-Google Workspace.
4. לוחצים על Certificates & secrets (אישורים וסודות) Client secrets (סודות לקוח) New client secret (סוד לקוח חדש).
5. מזינים תיאור, ואם צריך, מעדכנים את תאריך התפוגה. אם התוקף של סוד הלקוח יפוג, חיפושי הזמינות ביומן מיומן Google ל-Exchange Online יפסיקו לפעול. כדי למנוע את התרחיש הזה, צריך להגדיר מחדש את סוד הלקוח מדי פעם.
6. לוחצים על Add כדי ליצור סוד לקוח לאפליקציה. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא הוספה וניהול של פרטי כניסה לאפליקציות ב-Microsoft Entra ID.
7. שימו לב לסוד הלקוח בעמודה Value, כי תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר חיבור ל-Graph API ב-Google Workspace. הערך לא יהיה זמין אחרי שתצאו מהדף הזה.
8. לוחצים על API permissions (הרשאות API) Add a permission (הוספת הרשאה) Microsoft Graph.
9. בוחרים את ההרשאות של האפליקציה ומוסיפים:
   • ‫Calendars.ReadBasic.All – לזמינות של משתמשים
   • ‫Place.Read.All – לניהול חדרים ב-Exchange Online
10. לוחצים על Grant admin consent (מתן הסכמה של אדמין).

מיקרוסופט תפסיק את התמיכה בשלבים האלה ב-1 באוקטובר 2026. במקום זאת, אנחנו ממליצים להשתמש ב-Graph API.

שלב 1: מגדירים את פלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט

1. רושמים את המערכת לעבודה משותפת ביומן בפלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט.

   פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה.

   כשרושמים את האפליקציה, משאירים את הערכים של Supported account types ו-Redirect URI בהגדרות ברירת המחדל שלהם.
2. שימו לב למזהה האפליקציה (הלקוח) כי תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר אימות OAuth 2.0 ב-Workspace. הערך לא יהיה זמין אחרי שתצאו מהדף הזה.
3. מזינים סוד לקוח כדי להגדיר את פרטי הכניסה של האפליקציה. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה ב-Microsoft Entra ID.

   אם התוקף של סוד הלקוח פג, חיפושי הזמינות ביומן מיומן Google ל-Exchange Online מפסיקים לפעול. כדי למנוע את התרחיש הזה, צריך להגדיר מחדש את סוד הלקוח מדי פעם.

4. לוחצים על API permissions (הרשאות API) ‏ APIs my organization uses (ממשקי API שהארגון שלי משתמש בהם), ובתיבת החיפוש מזינים Office 365 Exchange Online ומקישים על Enter.
5. לוחצים על Office 365 Exchange Online Application permissions (הרשאות לאפליקציה) ומסמנים את התיבה full_access_as_app (גישה מלאה כאפליקציה). פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא הוספת הרשאות לגישה ל-Web API.

   טיפ: אתם יכולים להגביל את ההרשאות לתיבות דואר ספציפיות. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא בקרת גישה מבוססת-תפקיד לאפליקציות ב-Exchange Online.

6. לוחצים על Grant admin consent (מתן הסכמה של אדמין).

שלב 2: מאתרים ושומרים את נקודת הקצה של אסימון OAuth 2.0 (גרסה 2)

1. פועלים לפי השלבים במאמר של מיקרוסופט מימוש קוד עבור אסימון גישה.

   נקודת הקצה נראית כך: https://login.microsoftonline.com/tenant/oauth2/v2.0/token, כאשר tenant הוא שם הדומיין הידידותי של הדייר ב-Entra ID או ה-GUID של הדייר.

2. מתעדים את נקודת הקצה של אסימון OAuth 2.0.

   תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר אימות OAuth 2.0 ב-Workspace.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט אפליקציות Google Workspace יומן.

   ליומן

   כדי לעשות את זה צריך את הרשאת האדמין יומן.

2. לוחצים על ניהול של שיתוף וסנכרון יומנים.
3. לוחצים על סמל העריכה כדי לפתוח את הקטע הזמינות ב-Exchange כחלק מיומן Google.
4. מסמנים את התיבה יומן Google יכול להציג את הזמינות של משתמשי Exchange.
5. לוחצים על הוספה של נקודת קצה ב-Exchange.
6. לוחצים על Endpoint type:
   • אם אתם משתמשים ב-Exchange Online (Microsoft 365), בחרו באפשרות Microsoft 365 (Graph API) ומלאו את השדות הבאים:
     • שם דומיין ב-Exchange – דומיין שנתמך בנקודת הקצה הזו. אם משאירים את השדה ריק, נקודת הקצה הזו תוגדר כברירת המחדל.
     • חשבונות עם הרשאות העברה ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של החשבונות עם הרשאות ההעברה ב-Exchange בפורמט: username1@example.com. מומלץ להגדיר כמה חשבונות עם הרשאות העברה.

       אם אתם משתמשים ביותר מחשבון אחד עם הרשאות העברה, הפרידו בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להשתמש ב-10 חשבונות תפקיד בערך, במיוחד אם רוצים לשלוח שאילתות לחדרים ממיקרוסופט.

     • מזהה דייר (tenant) – מזהה הספרייה (דייר) של Microsoft 365 שציינתם בשלב 4.
     • מזהה האפליקציה (לקוח) – מזהה האפליקציה שהוקצה לאפליקציה שלכם במהלך רישום האפליקציה בשלב 4.
     • סוד לקוח – הערך של סוד הלקוח שהוקצה לאפליקציה במהלך הרישום שלה בשלב 4.
   • אם אתם לא משתמשים ב-Exchange Online ‏ (Microsoft 365), בוחרים באפשרות שרת Exchange מקומי וממלאים את השדות הבאים:
     • כתובת ה-URL של שירותי האינטרנט של Exchange – כתובת ה-URL של נקודת הקצה (endpoint) של שרת ברירת המחדל של שירותי האינטרנט של Exchange ‏(EWS) שמשויך לשרת Exchange שלכם.

       פרטים נוספים זמינים בקטע איתור כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS (בדף הזה).

     • שם דומיין ב-Exchange – דומיין שנתמך בנקודת הקצה הזו. אם משאירים את השדה ריק, נקודת הקצה הזו תוגדר כברירת המחדל.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט username1@example.com.

       אם אתם משתמשים ביותר מחשבון אחד עם הרשאות העברה, הפרידו בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להגדיר כמה חשבונות תפקיד.

     • סיסמה – הסיסמה של החשבון או החשבונות עם הרשאות ההעברה ב-Exchange.
   • אם משתמשים ב-EWS כדי להתחבר ל-Exchange Online, בוחרים באפשרות Microsoft 365 (Legacy EWS) וממלאים את השדות הבאים:

     מיקרוסופט תוציא משימוש את התכונה הזו ב-1 באוקטובר 2026.

     • כתובת ה-URL של Exchange Web Services – כתובת ה-URL של נקודת הקצה (endpoint) של שרת ה-EWS שמשויך לשרת ה-Exchange.

       פרטים נוספים זמינים בקטע איתור כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS (בדף הזה).

     • שם דומיין ב-Exchange – דומיין שנתמך בנקודת הקצה הזו. אם משאירים את השדה ריק, נקודת הקצה הזו תהיה ברירת המחדל.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט username1@example.com.

       אם אתם משתמשים ביותר מחשבון אחד עם הרשאות העברה, הפרידו בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להגדיר כמה חשבונות תפקיד.

     • כתובת ה-URL של נקודת הקצה של הטוקן – כתובת ה-URL של נקודת הקצה של טוקן OAuth 2.0 מהדייר שלכם ב-Entra ID. פרטים נוספים זמינים במאמר בנושא התחברות באמצעות EWS (מדור קודם).
     • מזהה אפליקציה (לקוח) – מזהה האפליקציה שהוקצה לאפליקציה שלכם במהלך הרישום שלה.
     • סוד לקוח – הערך של סוד הלקוח שהוקצה לאפליקציה במהלך הרישום שלה.
7. לוחצים על הוספה.
8. (אופציונלי) כדי להוסיף עוד נקודות קצה ב-Exchange, לוחצים על הוספה של נקודת קצה ב-Exchange וחוזרים על שלבים 6-7 לכל נקודת קצה שרוצים להוסיף.

   לכל נקודת קצה חדשה חייב להיות דומיין ייחודי שלא נמצא בשימוש בנקודת קצה שכבר הוספתם (לדוגמה, אם לארגון שלכם יש כמה חברות בת או אם אתם רוצים לשתף את הזמינות ביומן עם שותפים חיצוניים מהימנים).

   אפשר להגדיר רק נקודת קצה אחת של Exchange כברירת מחדל.

9. (אופציונלי) כדי לראות את פרטי האירוע (כותרת, מיקום וכו') מ-Exchange ומיומן Google, מסמנים את התיבה הצגת פרטי האירוע. אחרת, אל תסמנו את התיבה.
10. לוחצים על שמירה.

איך מוצאים את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת ה-EWS

כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת ה-EWS זהה לכתובת ה-URL של שרת Exchange שבו יצרתם את החשבונות עם הרשאות ההעברה.

דוגמאות:

• ‫https://Exchange server hostname/ews/exchange.asmx (שרת EWS)
• https://outlook.office365.com/ews/exchange.asmx (Exchange Online)

כדי לאמת את כתובת ה-URL של שרת Exchange מקומי, פותחים את Exchange PowerShell ומזינים את הפקודה הבאה:

Get-WebServicesVirtualDirectory | Select name, *url* | fl

אם התוצאה מחזירה כמה כתובות URL, משתמשים בתוצאה של ExternalUrl.

אם יש לכם כמה שרתי Exchange באותו דומיין (לדוגמה, אם אתם משתמשים בסביבה היברידית של Exchange) ואתם רוצים לראות את הזמינות של משתמשי Exchange בכל הסביבה, ודאו שכתובת ה-URL היא משרת שיכול לגשת לזמינות של כל משתמשי Exchange.