2. איך מאפשרים למשתמשים ביומן לראות את הזמינות ב-Exchange

לפני שמתחילים

מוודאים שלכל משתמש ב-Exchange:

1. יש לו חשבון Exchange עם תיבת דואר משויכת.
2. אין לו חשבון Google אישי שמשתמש בשם הדומיין של הארגון שלכם, כי זה עלול ליצור חשבון בעל מאפיינים זהים לחשבון פעיל. כדי לפתור בעיות שקשורות לחשבונות בעלי מאפיינים זהים לחשבון פעיל, אפשר לעבור אל הוספת משתמשים עם חשבונות לא מנוהלים.
3. אין לו חשבון Google Workspace או שיש לו חשבון Google Workspace שבו יומן Google מושבת.

הפעלת חיפושים של פרטי אירועים מלאים

צריך להגדיר את רמת החשיפה של היומן של כל משתמש לפרטים מוגבלים (ברירת המחדל היא זמינות בלבד).

1. אם רוצים להגדיר את ההרשאות לתיבת דואר ספציפית, מזינים את הפקודה הבאה ב-Exchange PowerShell:

   Set-MailboxFolderPermission -Identity (Mailbox Folder Id Parameter:\Calendar) -User Default -AccessRights LimitedDetails

2. כדי להגדיר את הרשאות הגישה לכל תיבות הדואר, מזינים את הפקודה הבאה:

   ForEach ($Mailbox in @(Get-Mailbox -ResultSize Unlimited)) {Set-MailboxFolderPermission –Identity (Mailbox Folder Id Parameter:\Calendar) –User Default –AccessRights LimitedDetails}

אם אתם משתמשים ב-Exchange Online (‏Microsoft 365), סביר להניח שלא תצטרכו לבצע שינויים. כברירת מחדל, Exchange Online יכול לקבל חיבורים מהאינטרנט.

1. ביציאה 443, מפעילים קישוריות נכנסת לאינטרנט כדי שיומן Google יוכל להגיע לשרת Exchange. בשלב הזה נדרש אישור SSL תקף שהונפק על ידי רשות אישורי בסיס מהימנה באינטרנט הציבורי. במאמרי העזרה של מיקרוסופט אפשר לקרוא פרטים נוספים על אישורים לשרתי Exchange.
2. אם אתם חוסמים תנועה נכנסת חיצונית ברשת, הוסיפו את טווחי הכתובות הבאים לרשימת ההיתרים כדי לאפשר בקשות משיתוף וסנכרון יומנים:
   • ‫IPv4 – מוסיפים את 74.125.88.0/27 לרשימת ההיתרים
   • ‫IPv6 – מוסיפים את בלוקי כתובות ה-IP הבאים לרשימת ההיתרים:
     • 2001:4860:4::/64
     • 2404:6800:4::/64
     • 2607:f8b0:4::/64
     • 2800:3f0:4::/64
     • 2a00:1450:4::/64
     • 2c0f:fb50:4::/64

יומן Google משתמש בחשבונות עם הרשאות העברה של Exchange כדי לבצע אימות מול שרת Exchange כשמתבצע חיפוש של פרטי זמינות. כדי שאירוע ב-Exchange יהיה גלוי למשתמשי יומן Google, הוא צריך להיות גלוי לחשבונות עם הרשאות העברה. אם יש לכם חשבון קיים שאתם משתמשים בו לחיפושי זמינות בכל הארגון מיערות לא מהימנים, אתם יכולים להשתמש בו שוב.

כדי ליצור חשבונות תפקיד ב-Exchange:

1. מגדירים את סוג הנמען ב-Exchange כחשבון תיבת דואר של משתמש.
2. אם יוצרים כמה חשבונות עם תפקידים, צריך להשתמש באותה סיסמה לכל חשבון.
3. אם אתם משתמשים באימות בסיסי ל-Exchange, מומלץ להשבית את תוקף הסיסמה בחשבון עם הרשאות העברה כדי למנוע שיבושים בשירות.

במאמרי העזרה של מיקרוסופט אפשר לקרוא פרטים נוספים על יצירה של תיבות דואר למשתמשים בשרת Exchange ועל סוגי נמענים ב-Exchange.

צריך לבצע את השלב הזה אם משתמשים ב-Exchange Online (‏Microsoft 365). אם אתם משתמשים בגרסאות אחרות של Exchange, אתם יכולים לדלג לשלב 5.

התחברות באמצעות Graph API (מומלץ)

השלבים האלה רלוונטיים ל-Graph API. אפשר לעבור לשלבים להגדרת EWS (גרסה מדור קודם).

1. רושמים את שיתוף וסנכרון היומנים בפלטפורמת הזהויות של מיקרוסופט.

   פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא רישום אפליקציה.

2. כשרושמים את האפליקציה, משאירים את הערכים של סוגי חשבונות נתמכים ושל כתובת URI להפניה אוטומטית בהגדרות ברירת המחדל.
3. חשוב לשים לב למזהה האפליקציה (הלקוח) ולמזהה הספרייה (הדייר), כי תצטרכו אותם בהמשך כדי להגדיר חיבור ל-Graph API ב-Google Workspace.
4. לוחצים על Certificates & secrets (אישורים וסודות) Client secrets (סודות לקוח) New client secret (סוד לקוח חדש).
5. מזינים תיאור, ואם צריך, מעדכנים את תאריך התפוגה. אם סוד הלקוח יפוג, לא יהיה אפשר לחפש פרטי זמינות ביומן Google מ-Exchange Online. כדי להימנע מהתרחיש הזה, צריך להגדיר מחדש את סוד הלקוח באופן תקופתי.
6. לוחצים על Add כדי ליצור סוד לקוח לאפליקציה. פרטים נוספים זמינים במאמר של מיקרוסופט בנושא הוספה וניהול של פרטי כניסה לאפליקציות ב-Microsoft Entra ID.
7. שימו לב לסוד הלקוח מהעמודה Value, כי תצטרכו אותו בהמשך כדי להגדיר חיבור ל-Graph API ב-Google Workspace. הערך לא יהיה זמין אחרי שתצאו מהדף הזה.
8. לוחצים על API permissions (הרשאות API) Add a permission (הוספת הרשאה) Microsoft Graph.
9. בוחרים הרשאות לאפליקציה ומוסיפים אותן:
   • Calendars.ReadBasic.All – לזמינות של המשתמש
   • Place.Read.All – לניהול חדרים ב-Exchange Online
10. לוחצים על מתן הסכמת אדמין.

1. במסוף Google Admin, נכנסים לתפריט  אפליקציות Google Workspace יומן.

   ליומן

   כדי לעשות את זה צריך את הרשאת האדמין יומן.

2. לוחצים על ניהול של שיתוף וסנכרון יומנים.
3. לוחצים על סמל העריכה כדי לפתוח את הקטע הזמינות ב-Exchange כחלק מיומן.
4. מסמנים את התיבה יומן Google יכול להציג את הזמינות של משתמשי Exchange.
5. לוחצים על הוספה של נקודת קצה ל-Exchange.
6. לוחצים על סוג נקודת הקצה:
   • אם אתם משתמשים ב-Exchange Online (Microsoft 365), בוחרים באפשרות Microsoft 365 (Graph API) ומזינים את הערכים בשדות הבאים:
     • שם הדומיין של Exchange – דומיין נתמך לנקודת הקצה הזו. משאירים את השדה ריק כדי להגדיר את נקודת הקצה כברירת מחדל.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט: username1@example.com. מומלץ להגדיר כמה חשבונות תפקיד.

       אם משתמשים ביותר מחשבון עם הרשאות העברה, מפרידים בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להשתמש ב-10 חשבונות עם הרשאות העברה לערך, במיוחד אם רוצים לשלוח שאילתות לגבי חדרים מ-מיקרוסופט.

     • מזהה הדייר – המזהה של ספריית Microsoft 365 (הדייר) שרשמתם בשלב 4.
     • מזהה האפליקציה (אפליקציית הלקוח) – מזהה האפליקציה שהוקצה לאפליקציה שלכם במהלך רישום האפליקציה בשלב 4.
     • סוד הלקוח – הערך של סוד הלקוח שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה בשלב 4.
   • אם אתם לא משתמשים ב-Exchange Online ‏ (Microsoft 365), בוחרים באפשרות Exchange Server on-premises ומזינים את השדות הבאים:
     • כתובת ה-URL של שירותי האינטרנט של Exchange‏ (EWS) – כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת ברירת המחדל של שירותי האינטרנט של Exchange‏ (EWS) שמשויכת לשרת Exchange.

       פרטים נוספים מופיעים בקטע איך למצוא את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS (בדף הזה).

     • שם הדומיין של Exchange – דומיין נתמך לנקודת הקצה הזו. משאירים את השדה ריק כדי להגדיר את נקודת הקצה כברירת מחדל.
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט username1@example.com.

       אם משתמשים ביותר מחשבון עם הרשאות העברה, מפרידים בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להגדיר כמה חשבונות עם תפקידים.

     • סיסמה – הסיסמה של חשבון התפקיד או החשבונות ב-Exchange.
   • אם משתמשים ב-EWS כדי להתחבר ל-Exchange Online, בוחרים באפשרות Microsoft 365 (Legacy EWS) ומזינים את השדות הבאים:

     מיקרוסופט תוציא את התכונה הזו משימוש ב-1 באוקטובר 2026.

     • כתובת ה-URL של שירותי האינטרנט של Exchange‏ (EWS) – כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת ה-EWS שמשויכת לשרת ה-Exchange.

       פרטים נוספים מופיעים בקטע איך למצוא את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS (בדף הזה).

     • שם דומיין של Exchange – דומיין נתמך לנקודת הקצה הזו. אם רוצים להגדיר את נקודת הקצה כברירת מחדל, משאירים את השדה הזה ריק
     • חשבונות תפקיד ב-Exchange – כתובות ה-SMTP הראשיות של חשבונות התפקיד ב-Exchange בפורמט username1@example.com.

       אם משתמשים ביותר מחשבון עם הרשאות העברה, מפרידים בין החשבונות באמצעות פסיק. מומלץ להגדיר כמה חשבונות עם תפקידים.

     • כתובת ה-URL של נקודת הקצה של הטוקן – כתובת ה-URL של נקודת הקצה של הטוקן OAuth 2.0 מדייר Entra ID. פרטים נוספים זמינים במאמר בנושא שלב 6: (Exchange Online בלבד) הגדרת אימות OAuth 2.0.
     • מזהה האפליקציה (אפליקציית הלקוח) – מזהה האפליקציה שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה.
     • סוד הלקוח – הערך של סוד הלקוח שהוקצה לאפליקציה במהלך רישום האפליקציה.
7. לוחצים על הוספה.
8. (אופציונלי) כדי להוסיף עוד נקודות קצה ב-Exchange, לוחצים על הוספה של נקודת קצה ב-Exchange וחוזרים על שלבים 7-8 לכל נקודת קצה שרוצים להוסיף.

   לכל נקודת קצה חדשה צריך להיות דומיין ייחודי שלא נמצא בשימוש כבר בנקודת קצה שנוספה קודם (לדוגמה, אם לארגון שלכם יש כמה חברות בנות או אם אתם רוצים לשתף את הזמינות ביומן עם שותפים חיצוניים מהימנים).

   אפשר להגדיר רק נקודת קצה אחת של Exchange כברירת מחדל.

9. ‫(אופציונלי) כדי לראות פרטים של אירועים (שם, מיקום וכו') מ-Exchange ומיומן, מסמנים את התיבה הצגת פרטי האירוע. אחרת, משאירים את התיבה לא מסומנת.
10. לוחצים על שמירה.

איך מוצאים את כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS

כתובת ה-URL של נקודת הקצה של שרת EWS זהה לכתובת ה-URL של שרת Exchange שבו יצרתם את החשבונות עם הרשאות העברה.

דוגמאות:

• ‫https://Exchange server hostname/ews/exchange.asmx (שרת EWS)
• ‫https://outlook.office365.com/ews/exchange.asmx (Exchange Online)

כדי לאמת את כתובת ה-URL של שרת Exchange מקומי, פותחים את Exchange PowerShell ומזינים את הפקודה הבאה:

Get-WebServicesVirtualDirectory | Select name, *url* | fl

אם התוצאה מחזירה כמה כתובות URL, צריך להשתמש בתוצאה של ExternalUrl.

אם יש לכם כמה שרתי Exchange באותו דומיין (לדוגמה, אם אתם משתמשים בסביבת Exchange היברידית) ואתם רוצים לראות את הזמינות של משתמשי Exchange בכל הסביבה שלכם, ודאו שכתובת ה-URL היא משרת שיכול לגשת לזמינות של כל משתמשי Exchange.