כדי לפרוס את Google Cloud Directory Sync (GCDS) מהר יותר, כדאי לזהות מראש את משאבי ה-LDAP.
הגעת לשלב 2 מתוך 5
שלב 1: התקנת דפדפן LDAP של צד שלישי
כדי לאסוף מידע על מבנה שרת ה-LDAP, צריך להוריד ולהתקין דפדפן LDAP, כמו Softerra LDAP Administrator או JXplorer.
חשוב: Google לא מספקת תמיכה בדפדפני LDAP של צד שלישי.
שלב 2: איסוף מלאי של נתוני LDAP
אוספים את המידע הבא:
- שם המארח או כתובת ה-IP של שרת ה-LDAP.
- הגישה לרשת, שרתי ה-Proxy והחיבורים היוצאים.
- האם צריך להשתמש ב-LDAP רגיל או בחיבור LDAP over SSL. פרטים נוספים זמינים במאמר אימות אחרי העדכון Microsoft ADV190023.
- שם וסיסמה של חשבון בשרת ה-LDAP עם הרשאות קריאה והרשאות הפעלה. אם רוצים להגביל את המשתמשים והקבוצות שיסונכרנו, אפשר להגדיר אדמין LDAP עם הרשאות מוגבלות בשרת הספרייה.
- אישור לכך שהספרייה של שרת ה-LDAP עומדת בכל דרישות השרת. פרטים נוספים זמינים במאמר בנושא שרת LDAP.
מערכת GCDS יכולה לקבל נתונים רק מספריית LDAP אחת. אם יש לכם כמה ספריות LDAP, כדאי:
- איחוד הנתונים משרת ה-LDAP בספרייה אחת.
אם יש לכם כמה דומיינים של Microsoft Active Directory, יכול להיות שסנכרון מקטלוג גלובלי (באמצעות יציאה 3268 או 3269) יעזור לכם בסנכרון.
הערה: מומלץ לבצע סימולציה כדי לבדוק את התהליך לפני שמבצעים סנכרון מלא, כי הנתונים בקטלוג הגלובלי שונים מהנתונים במחיצה של הדומיין הראשי.
שלב 3: מחקר על מבנה שרת ה-LDAP
משתמשים בדפדפן LDAP כדי לאסוף את המידע הבא על שרת ה-LDAP והמבנה שלו:
שם DN בסיסי של LDAP – GCDS משתמש ב-DN הבסיסי כרמה העליונה לכל שאילתות ה-LDAP. מכיוון ש-GCDS מחפש משתמשים וקבוצות מתוך ה-DN הבסיסי, צריך לציין DN בסיסי ברמה שכוללת את המשתמשים והקבוצות שרוצים לסנכרן.
הערה: אפשר להשתמש בכמה DN בסיסיים בהגדרה. אפשר לציין DN בסיסי נפרד לכל כלל סנכרון.
מידע על מבנה LDAP – זיהוי מאפייני LDAP שמכילים מידע חשוב, כמו קבוצות שמכילות משתמשים ומשאבים אחרים שרוצים לסנכרן. מעיינים במבנה של ספריית LDAP באמצעות דפדפן LDAP. בודקים כמה משתמשים לדוגמה ומשאבים אחרים כדי לזהות את מאפייני ה-LDAP החשובים.
קבוצות אבטחה – מזהים קבוצות אבטחה שאולי תרצו לסנכרן. לכל קבוצה צריכה להיות כתובת אימייל ייחודית שמוגדרת באובייקט של הקבוצה כדי שהסנכרון יתבצע בצורה תקינה.
שלב 4: מנקים את הנתונים של שרת LDAP
- זיהוי משתמשים – מקבלים רשימה של המשתמשים הנוכחיים בארגון ומזהים את אלה שרוצים לסנכרן עם דומיין Google.
- איתור קבוצות עם כתובת אימייל – זיהוי קבוצות עם כתובת אימייל שפועלות כרשימות תפוצה ולא כקבוצות אבטחה, כדי לסנכרן אותן עם דומיין Google. אתם יכולים גם להגדיר את הדומיין ב-Google כך שהמשתמשים יוכלו ליצור ולנהל קבוצות משלהם. הסנכרון לא משפיע על קבוצות שמנוהלות על ידי משתמשים.
- חשוב לפעול לפי ההנחיות לגבי שם וסיסמה – מוודאים שהספרייה לא מכילה תווים שלא נתמכים. פרטים נוספים מופיעים בהנחיות לגבי מתן שמות.
- (אופציונלי) מילוי מאפיין סיסמה – אם אתם משתמשים בשדה סיסמה ב-GCDS, אתם צריכים ליצור מאפיין מותאם אישית בספריית LDAP עבור משתמשי הדומיין שלכם ב-Google. צריך למלא את המאפיין בהגדרת סיסמה. לפרטים נוספים, אפשר לעיין במאמר איך מסנכרנים סיסמאות?.
- (אופציונלי) הגדרת מוסכמות למתן שמות – זיהוי מוסכמות למתן שמות של כתובות אימייל שרוצים להשתמש בהן. מעדכנים את המשתמשים בהתאם למוסכמות.
שלב 5: סימון משתמשי Google בספריית LDAP
כדי לפשט את שאילתות ה-LDAP, צריך לסמן את כל המשתמשים ב-Google בספריית ה-LDAP לפני שמגדירים סנכרון. אפשר לסמן את המשתמשים ב-Google באמצעות:
- שם תיאורי – בספריית ה-LDAP, מסמנים את המשתמשים שמתכננים לסנכרן עם שם תיאורי, כמו GoogleUsers. אחרי שהסנכרון מוגדר ופועל בצורה תקינה, אפשר לסמן משתמשים פעילים ב-Google בשם אחר, כמו GoogleActiveUsers.
- יחידה ארגונית – בספריית ה-LDAP, מגדירים יחידה ארגונית ומעבירים אליה את משתמשי Google. מגדירים את GCDS כך שיסנכרן רק משתמשים מהיחידה הארגונית.
- קבוצה – יוצרים קבוצה חדשה בספריית ה-LDAP ומוסיפים את משתמשי Google כחברים בקבוצה. מגדירים את GCDS כך שיקרא רק את חברי הקבוצה.
- מאפיין מותאם אישית – יצירת מאפיין מותאם אישית למשתמשי Google והגדרת המאפיין למשתמשים חדשים. מגדירים את GCDS כך שיקרא רק משתמשים שיש להם את המאפיין.
Google, Google Workspace וסימנים וסמלי לוגו קשורים הם סימנים מסחריים של Google LLC. כל שמות החברות והמוצרים האחרים הם סימנים מסחריים של החברות שאליהן הם משויכים.